הרחבת אגני כליה (הידרונפרוזיס) – מה לצפות לאחר הלידה

 הרחבת אגני כליה הינה ממצא שכיח יחסית הנראה בסקירת מערכות החל משבוע 13 להריון.

לידתו של אדוניס, תמונה של פרנסצ'יני מהמאה ה 17. ראו יותר בסוף הבלוג

למרות שבמרבית המקרים מדובר בממצא חולף – מצב פיזיולוגי שהינו חלק מהתפתחות רגילה – הרחבת אגני כליה עשויה להיות משנית לחסימה של דרכי השתן או רפלוקס (חזרה של שתן משלפוחית השתן לכליה) מצבים אלו עשויים לגרום לפגיעה בהתפתחות התקינה של הכליה ולנזק לכליה.

ניתן להתייעץ טרום הלידה עם נפרולוג או אורולוג ילדים על מנת לקבל מידע מדויק יותר לגביי משמעויות הממצאים באולטרסאונד (ראו בבלוג הרחבת אגני כליה בעובר) והצפי למצב התינוק, הבירור והטיפול הנדרש לאחר הלידה.

מטרת הברור לאחר הלידה הוא לזהות מומים מולדים משמעותיים מחד, ולהימנע מבדיקות מיותרות

בתינוקות עם הרחבת אגנים פיזיולוגית או שאינה משמעותית. הזיהוי המוקדם של תינוקות עם מום משמעותי מאפשרת התחלה של טיפול מוקדם שעשוי למנוע נזקים לכיליה.

דרגות חומרה שונות של הרחבת אגני כליה

 הערכת התינוק לאחר הלידה כוללת :

בדיקה גופנית – חיפוש אחר גוש בטני שיכול להיות כליה מרובת ציסטות או כליה מוגדלת בשל חסימה. מישוש בשיפולי הבטן של שלפוחית מוגדלת שעשויה להיות משנית לחסימה של שלפוחית השתן  ועוד.

בדיקות הדמיה – בדיקת הבחירה הראשונה היא אולטרה סאונד. תזמון הבדיקה נקבע על פי חומרת הרחבת אגן הכליה והיותו חד או דו צדי, הצורך בבדיקות נוספות ייקבע על פי מראה הכליות כפי שנצפה לאחר הלידה.

בדיקות ההדמיה האפשריות:

אולטרסאונד (US) – עדיף לא לבצע  ביומיים הראשונים לאחר הלידה. אולם, אלו עם הרחבת אגנים דו צדית או הרחבה חמורה צריכים הערכה מיד לאחר הלידה בשל האפשרות של צורך בהתערבות מוקדמת.  בהרחבה חד צדית ללא בעיה בשלפוחית השתן מקובל לבצע את הבדיקה כשבוע עד חודש לאחר הלידה.

פיילוגרפיה – היא צילום רנטגן של דרכי שתן בעזרת חומר ניגוד. במהלך הבדיקה מכניסים קטטר לכיס

פיילוגרפיה המדגימה את המתאר הפנימי (הצנרת) של מערכת השתן

השתן ומזריקים דרכו חומר ניגוד תוך כדי שיקוף על ידי קרני רנטגן. לחלופין, ניתן לבצע את הבדיקה בעזרת חומר ניגוד המוזרק ישירות לוריד. הבדיקה מדגימה את חלקה הפנימי של מערכת השתן (כמו שגבס בתוך תבנית יראה את החלל הפנימי של התבנית). חסרונות הבדיקה קשורים לחשיפה לקרינה של איברי הרביה ורגישות לחומר הניגוד.

מיפוי כליות –  בדיקת תפקוד הכליות. הבדיקה מתבצעת על ידי הזרקת חומר ניגוד רדיואקטיבי לדם וקליטתו על ידי מקלט מיוחד כשהוא עובר עיבוד בכליות. חסרונות הבדיקה כוללת שימוש בחומר רדיואקטיבי ואי הדגמת החלק האנטומי של המערכת.

הגישה האבחנתית לאחר הלידה

הסיכון למומים נלווים במערכת השתן גובר ככל שחומרת הרחבת אגני הכליה גדולה יותר, אם הממצא מתמיד גם בשליש האחרון של ההריון, כשיש מעורבות דו צדדית וכשיש מיעוט מי שפיר.

הרחבה ניכרת נחשבת כזו שהיא מעל 15 מ"מ בשליש האחרון של ההריון וכשהיא דו צדית.

בהרחבה דו צדדית או הרחבה קשה (מעל 15 מ"מ) – מבצעים US כליות ודרכי שתן מיד לאחר הלידה. אם גם בדיקה זו מדגימה הרחבת אגני כליות מבצעים ציסטוגרפיה. בבנים מנסים לאתר גם חסימה של השופכן, הצינורית שיוצאת משלפוחית השתן וממנה יוצא השתן  (מסתם שופכן אחורי ).
ביילודים בהם הציסטוגרפיה אינה תקינה או שב- US יש ממצא של הרחבה קשה מקובל לבצע מיפוי כליות על מנת לראות את תפקוד הכליות.

בהרחבה קלה עד בינונית  (עד 15 מ"מ ) שהיא חד צדדית – מבצעים הערכה על ידי US בגיל שבוע עד חודש וחוזרים על הבדיקה בגיל שלושה חודשים. ברוב המקרים בהם יש הרחבה קלה עד בינונית היא חולפת עד גיל שנה וחצי.

תינוקות שביצעו US  לאחר הלידה שפורש כתקין אינם צריכים כל מעקב או התערבות.

טיפול אנטיביוטי מונע – ביילודים עם הרחבת אגני כליות יש סיכון מוגבר לדלקות בדרכי השתן . הסיכון מוגבר יותר באלו בהם יש מום מולד נלווה או בבנות. על כן מקובל במקרים של הרחבה ניכרת של אגני הכליות לתת טיפול אנטיביוטי מונע מלאחר הלידה.  בתינוקות עם הרחבה קלה עד בינונית שאושרה בבדיקת US לאחר הלידה יש מחלוקת רבה בספרות לגביי הצורך בטיפול מונע . חלק מהרופאים נותנים טיפול מונע עד לביצוע ציסטוגרפיה. ביילודים בהם לאחר הלידה ה- US  תקין אין כל צורך במתן טיפול מונע.

לסיכום, הרחבת אגני כליה הינה ממצא שכיח בסקירת מערכות. למרות שבדרך כלל הממצא חולף לבד, במקרים של הרחבה קשה או דו-צדית יש צורך במעקב צמוד של נפרולוג ילדים לשם המשך בירור וטיפול כנדרש.

הבלוג נכתב על ידי דר אורי בלה, מומחה ברפואת ילדים

לידתו של אדוניס

לפי הסיודוס, מירה, ביתו של המלך סינירס, אהבה את אביה מאד. בהשפעת האלות הנוקמות שקיללו

Myrrha (מירה) - פסל של צ'ין מל (1984) המוצב בניו-יורק

אותה, הפכה אהבת האב לתשוקה. מירה נאבקה בתשוקה פנימית זו אך לבסוף נכנעה לה. בזמן שאביה היה שיכור התגנבה לחדרו החשוך ולתוך מטתו. בעודה מתחזה לבחורה אחרת תינתה איתו אהבים. כשהדליק את המנורה וראה כי מדובר בביתו שלף את חרבו וניסה להרגה. מירה ברחה על נפשה ואביה רדף אחריה. המרדף נמשך תשעה חודשים ובעודה בורחת, הרה, התפללה לאלים שיצילו את נפשה. לבסוף התרצו האלה והפכו אותה לעץ מר. למרות שהפכה לעץ בכתה מירה על מר גורלה. דמעותיה, הנוזל המופרש מלשד העץ, נקרא עד היום טל המר. לוקינה, אלת הלידה, יילדה את בנה, אדוניס, מקרבי העץ.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: